ביו דיזל הוא דלק ביולוגי, כלומר דלק המיוצר משמנים ממקורות מתחדשים כתחליף לדיזל המחצבי. הוא יכול להיות מופק משמן צמחי (סויה, קנולה, קוקוס, תירס, בוטנים ועוד) או להיות ממוחזר משמן טיגון ואף משומן בעלי חיים. בתהליך ההפקה הגליצרול (גליצרין) מוצא באופן כימי מהשמן.
מנוע הדיזל הראשון, שהומצא בידי רודולף דיזל, בשנת 1892 הונע באמצעות שמן בוטנים.
ביו דיזל יכול לשמש תחליף עבור כל מנוע דיזל, מבלי צורך לעשות בו כל שינוי מבני, וכן לצורך הסקה ביתית. ניתן להשתמש בכל יחס של עירוב בין ביו-דיזל לדיזל רגיל, וכן להשתמש בביו-דיזל בלבד. ניתן לציין תערובת נפוצה של ביו-דיזל ודיזל רגיל למשל כ-B20, המכילה 20% ביו-דיזל והשאר דיזל רגיל.
כאשר רוצים להשתמש ב-100% ביו-דיזל ("B100"), יש צורך להחליף חלק מצנרת ואטמי הדלק הנפוצים, העשויים גומי ניטרילי, לחומרים עמידים יותר מכיוון שביו-דיזל תוקף גומי זה. השקעה זו אינה גדולה ומשתלמת בטווח הרחוק למי שמתכנן להשתמש בביו-דיזל לאורך זמן.
ביו-דיזל אינו דליק, אינו רעיל, מתפרק ביולוגית במהירות ומחירו נמוך משל בנזין או סולר. בניגוד לשימוש בדלקים רגילים, שריפת ביו דיזל תורמת אך מעט דו תחמוצת הפחמן לאטמוספירה שכן הצמחים מהם מיוצר השמן צורכים דו תחמוצת הפחמן בתהליך הפוטוסינתזה ועל כן התרומה הכוללת לגזי החממה קטנה לפחות ב-80% מזו של דלק מחצבי. מידת התרומה של דו תחמוצת הפחמן לאטמוספירה תלויה בתהליך היצור שעשוי לכלול שימוש במתנול המופק מנפט גולמי וכן שימוש באנרגיה לתהליך היצור עצמו. כמות המזהמים הנפלטים בתהליך השריפה של ביו-דיזל נמוכה באופן משמעותי מדלקים כגון בנזין או סולר.
הביו-דיזל מופק ממקורות מתחדשים, לעומת דיזל המופק ממקורות מאובנים. ביקוש רב לביו-דיזל יצר בתורו עליית מחירים אשר הצדיקה התמקדות בגידולים חקלאיים לטובת ייצור ביו-דיזל. תופעה זו הקטינה את היקפי ייצור המזון העולמי ותרמה, יחד עם גורמים נוספים, לעליית מחירי המזון ב-2008
כתיבת תגובה